אני פוגשת לא מעט הורים שמגיעים אליי אחרי תקופה שבה הם כבר ניסו לעזור לילד בדרכים שונות. הם תרגלו בבית, דיברו עם המורה, חיפשו חומרי לימוד, עודדו, ניסו שוב, ועדיין מרגישים שמשהו לא מתחבר.
ברגעים האלה חשוב לי לומר כי הוראה מתקנת אינה תהליך שמתרחש רק בין המורה לילד. זהו תהליך חינוכי, רגשי ומערכתי, שבו גם להורים יש מקום חשוב מאוד.
כאשר אני פוגשת ילד שמתקשה, אני לא פוגשת רק את הקושי בקריאה, בכתיבה או בחשבון. אני פוגשת ילד עם חוויות, רגשות, הצלחות ותסכולים, ולצדו הורים שרוצים מאוד לעזור לו ולעיתים פשוט אינם יודעים מהי הדרך הנכונה לעשות זאת.
לכן בעיניי, שיתוף פעולה עם ההורים אינו תוספת לתהליך של הוראה מתקנת. הוא חלק ממנו.
מה מרגישים ההורים כשהילד מתקשה?
גם ההורים עוברים תהליך.
יש הורים ששואלים את עצמם:
"אולי הייתי צריכה לתרגל איתו יותר כשהיה קטן?"
"איך אני יודעת אם מדובר בקושי זמני או במשהו שצריך לבדוק לעומק?"
"למה בבית הוא יודע ובכיתה הוא מתקשה?"
"ניסינו כבר כל כך הרבה דברים – מה עוד אפשר לעשות?"
ולצד השאלות יש לעיתים גם דאגה אמיתית: איך הילד יסתדר בהמשך? האם הפער יגדל? האם הוא יתחיל להימנע מלמידה? ומה יקרה לביטחון העצמי שלו?
אני מבינה את השאלות האלה.
הורים רוצים לעזור לילד שלהם, אך לא תמיד יש להם את הכלים לדעת איך לעשות זאת. לפעמים גם מתוך רצון טוב נוצרים בבית לחץ, ויכוחים סביב שיעורי הבית או תרגול שהופך למאבק.
כאן התפקיד שלי אינו רק לעבוד עם הילד. חשוב לי גם להסביר להורים מה אני רואה, מה אנחנו מחזקים וכיצד הם יכולים לתמוך בתהליך בלי להפוך את הבית לכיתה נוספת.
תקשורת עם ההורים צריכה להיות בגובה העיניים
אחד הדברים החשובים ביותר בעיניי הוא לדבר עם ההורים בצורה פשוטה וברורה.
אין צורך להעמיס במושגים מקצועיים. אם אני מזהה שילד מתקשה בחיבור בין אות לצליל, בהבנת הוראות או בהסקת מסקנות מטקסט, אני רוצה שההורה יבין בדיוק מה זה אומר בחיי היום-יום של הילד.
הורה צריך לדעת:
- מה הילד כבר יודע לעשות?
- איפה הוא זקוק לעזרה?
- על מה אנחנו עובדים עכשיו?
- ומה כדאי, או לא כדאי, לתרגל בבית?
כאשר הדברים ברורים, גם רמת הלחץ יורדת. במקום התחושה הכללית ש"הילד מתקשה", נוצרת תמונה ממוקדת יותר ויש דרך עבודה.
חשוב להראות להורים גם את החוזקות של הילד
שיחה עם הורים לא צריכה להפוך לרשימה של דברים שהילד עדיין אינו מצליח לעשות.
אני מאמינה שאי אפשר לבנות תהליך רק מתוך הקושי. בטח לא בגישה שלילית שמורידה. צריך להרים 🙂 לתת התייחסות יפה גם לחוזקות.
לכל ילד יש גם דברים שהוא עושה היטב. אולי הוא בעל אוצר מילים מצוין, אולי הוא זוכר מידע ששמע, אולי הוא יצירתי מאוד, אולי הוא מבין מצוין כאשר מסבירים לו בעל פה ואולי הוא פשוט לא מוותר וממשיך לנסות.
החוזקות האלה חשובות מאוד.
אני משתדלת לשקף אותן גם להורים, משום שהן יכולות להפוך לכלים שדרכם נקדם את הילד בתחומים שבהם קשה לו יותר.
וכאשר ההורה מתחיל לראות לא רק את הקושי, אלא גם את הכוחות של הילד – משהו משתנה גם בבית.
שקיפות לגבי תהליך ההוראה המתקנת
אני מאמינה שהורים צריכים לדעת מה אנחנו עושים ולמה.
אם בחרתי לעבוד עם משחק מסוים, טקסט קצר, קלפים, תמונות או תרגול חוזר, יש לכך מטרה.
לפעמים ילד זקוק לחיזוק של מיומנות בסיסית לפני שנוכל להתקדם. לפעמים צריך לפרק משימה גדולה לכמה שלבים קטנים. לפעמים החומר שהילד מקבל בכיתה פשוט עדיין קשה מדי עבורו, ולכן אנחנו מתחילים במקום שבו הוא יכול לחוות הצלחה.
חשוב לי להסביר זאת להורים כדי שהם יבינו שהתהליך אינו "עוד שיעור פרטי".
בהוראה מתקנת אני בודקת את הדרך שבה הילד לומד ומתאימה לו את ההוראה. המטרה היא לא רק לפתור את המשימה של היום, אלא לתת לו כלים שיוכל להשתמש בהם גם מחר.
האמונה בילד צריכה להיות מסר משותף
ילדים קולטים מהר מאוד כיצד המבוגרים סביבם תופסים אותם.
אם ילד שומע שוב ושוב שהוא "חלש בקריאה", "לא מסתדר בחשבון" או "תמיד שוכח", הוא עלול להתחיל להגדיר את עצמו דרך הקושי.
לכן אני מקפידה לדבר אחרת.
במקום לומר "אתה לא יודע", אפשר לומר:
"את זה אנחנו עדיין לומדים."
במקום "שוב טעית", אפשר לומר:
"בוא נראה איפה התבלבלנו וננסה בדרך אחרת."
ובמקום להתמקד רק בתוצאה, אפשר לומר:
"ראיתי שהתאמצת ולא ויתרת."
המילים שאנחנו בוחרים חשובות.
כאשר גם ההורה וגם המורה מעבירים לילד מסר של אמונה, סבלנות ויכולת להתקדם, הילד מקבל סביבה הרבה יותר בטוחה ללמידה.
גם להורים צריך לתת מקום לשאלות
לא כל שיחה עם הורה צריכה להיות "דוח התקדמות".
לפעמים הורה פשוט צריך ורוצה לשאול שאלות.
"למה הוא מתנגד לקרוא בבית?"
"למה בשיעור איתך הוא עובד ואיתי לא?"
"האם כדאי לתקן כל שגיאה?"
"כמה צריך לתרגל?"
אלה שאלות חשובות, ואגלה לכם כי אין תשובה אחת שמתאימה לכל ילד.
לפעמים דווקא ההקשבה להורה נותנת לי מידע חשוב מאוד על הדרך שבה הילד מתמודד עם למידה מחוץ למפגש שלנו.
הורה מכיר את הילד שלו מזווית שאני לא תמיד רואה, ולכן שיתוף המידע הוא הדדי.
כלים פשוטים ליצירת שותפות עם ההורים
שיתוף פעולה טוב לא דורש שההורים יהפכו למורים להוראה מתקנת בבית.
להפך.
אני בדרך כלל מעדיפה לתת להורים פעילויות קצרות, ברורות ונעימות שאפשר לשלב בתוך החיים הרגילים.
לדוגמה:
- קריאה משותפת של סיפור קצר במקום עוד דף תרגול.
- משחק מילים בדרך הביתה.
- חיפוש אותיות בשלטים או באריזות.
- שיחה על מה שקראנו במקום סדרה ארוכה של שאלות.
- משחק זיכרון עם מילים או מספרים.
- מתן אחריות קטנה לילד סביב סדר וארגון.
- חיזוק על מאמץ, התמדה וניסיון – ולא רק על תשובה נכונה.
לעיתים גם עדכון קצר להורים על הצלחה שהייתה במפגש יכול לעשות שינוי גדול.
מסר קטן כמו "היום הוא קרא קטע קצר כמעט בלי עזרה" יכול להזכיר להורה וגם לילד שיש התקדמות, גם אם הדרך עדיין נמשכת.
מה כדאי להימנע ממנו?
יש כמה דברים שעלולים להקשות על הילד גם כאשר הכוונה טובה.
כדאי להימנע מלדבר רק על מה שלא הצליח.
כדאי לא להשוות אותו לאחים, לחברים או לילדים אחרים בכיתה.
חשוב שלא להפוך כל אחר צהריים לזמן של תרגול ולמידה.
וכמובן, לא נכון להאשים את הילד, את ההורים או את בית הספר.
קושי בלמידה אינו בהכרח חוסר רצון. לפעמים הילד פשוט עדיין לא קיבל את הדרך המתאימה לו.
לפני שממהרים לומר "הוא לא רוצה", אני מעדיפה לשאול: מה מקשה עליו לרצות?
אולי הוא כבר חווה יותר מדי תסכול.
אולי המשימה קשה מדי.
אולי הוא מפחד לטעות.
ואולי הוא פשוט זקוק להסבר אחר.
כשהבית והלמידה עובדים יחד
המטרה אינה שההורה יהפוך למורה בבית.
המטרה היא ליצור רצף.
אני עובדת עם הילד על מיומנויות, אסטרטגיות ותחושת מסוגלות, וההורה יכול לחזק בבית את אותה תחושה: אני רואה אותך, אני מאמין בך, מותר לך לטעות ואפשר לבקש עזרה.
כאשר ילד מקבל מסר דומה מהמורה ומהבית, יש לו בסיס יציב יותר.
וכאשר ילד מרגיש שמבינים אותו, הוא פנוי הרבה יותר ללמוד.
לסיכום, אתם ההורים, חלק בלתי נפרד מהדרך
בעיניי, ההורה אינו "צופה מהצד" בתהליך של הוראה מתקנת. הוא שותף חשוב שמכיר את הילד, את ההרגלים שלו, את הדברים שמרגיעים אותו ואת המקומות שבהם קשה לו.
כאשר מורה והורים מצליחים ליצור תקשורת שמבוססת על אמון, כבוד והקשבה, הילד מקבל מעטפת חזקה יותר.
המטרה אינה רק לשפר קריאה, כתיבה או חשבון.
המטרה היא לעזור לילד לגלות שהוא יכול ללמוד, להתקדם ולהתמודד גם כאשר הדרך דורשת ממנו יותר זמן או דרך אחרת.
וזה, מבחינתי, הלב של הוראה מתקנת: לראות את הילד כולו, לעבוד יחד עם האנשים שמלווים אותו – ולבנות עבורו דרך שמתאימה לו.
