אז איך מעודדים ?
הורים לא מונעים עידוד בזדון אלא מאי ידיעת טיבו ומהותו של תהליך העידוד.
תחילתו של העידוד הוא בכך שאנו מקבלים את הילד כמו שהוא.
מחצית הפעולה של עידוד הילד מצויה בהימנעות שלנו מלרפות את ידיו ע"י עלבון או ע"י שמירה מופרזת עליו. הכוונה לכל דבר שנעשה אשר יש בו כדי לערער את אמון הילד בעצמו.
המחצית השנייה היא הכישרון לדעת כיצד לעודד. ואת זאת ניתן ללמוד !
בכל פעם שאנו עושים דבר שיש בו כדי לעזור לילד להגיע להרגשת אומץ ואמון בעצמו – אנו מעודדים אותו.
יש הזדמנויות רבות לעודד. לתת לילדים משוב כל העת.
מהי הדרך הנכונה לעודד ?
● האמונה שלנו בילד: האמונה שלנו בילד היא עידוד בשבילו. כאשר אנו מאמינים ביכולת שלו לפעולה עצמאית, ואפילו בקנה מידה קטן, אנחנו בעצם מעודדים אותו.
● קבלת הילד כפי שהוא: הכוונה לקבל ולהעריך כל אדם כפי שהוא (ו… גם את עצמנו, ללא תנאים) . לא "אם תתנהג כך, אז…" אם תפסיק להפריע במפגש אז אוכל …"
● העידוד מגיע למתקשים, לנכשלים ולאו דווקא למצטיינים: – "לעודד את הנכשלים הרבה יותר קשה, אבל הם אלה שזקוקים באמת לעידוד…" העידוד מגיע למי שנכשל וחייב להינתן ברגע שבו הכישלון קורה.
● מתן כבוד: לכבד את הילד פירושו כבוד לעצמי ולזולת שמתבטא ביחס לא פוגע, לא מזלזל, לא משפיל. ללמוד להקשיב לו, לקבל את העובדה שכל אדם זכאי להחזיק בדעותיו השונות משלנו.
● הדגשת החיובי: זכרו: אי אפשר לבנות על חולשה – רק על חוזק !
על ההתייחסות להיות אל הכוחות ולא אל החולשות.
לגלות את הטוב, גם אם הטוב עדיין בגדר של מאמצים.
● הערכה על פי ההשקעה, המאמץ ולא על פי התוצאה: מידת ההשקעה והמאמץ תלויים בנו, או בילד, אך התוצאה לא.
● הבעת הערכה ללא "אבל…" : "אני מאוד שמחה/מעריכה שעזרת בחלוקת הדפים" ולא "אני שמחה שעזרת בחלקות הדפים אבל הפכת מקודם את כל מרכז הלמידה…"
● מתן בקורת לשם הכרה בבעיה: משמעות הביקורת היא כדי להבין ולדעת את שקרה כדי למצוא פתרון ולא לשם הדגשת החסרונות, הטעויות.
● הבנה כי תהליך של התקדמות הוא איטי: חשוב לקבל שתהליך התקדמות איטי הוא והדרגתי. מטרות קצרות טווח יסייעו לתחושות הצלחה ומסוגלות אצל הילדים ואצלנו. את התקדמות הילד יש לייחס רק לעצמו ולא להשוות לאחרים.
המידע מבוסס על ספרו של רודולף דרייקורס "ילדים – האתגר" פרק 3 :עידוד.
ועל חוברת "הורים –ילדים ומה שביניהם" בהוצאת מכון אדלר – זיווית אברמסון פרק: עידוד
